קנביס רפואי האתר לבעלי רישיון קנביס רפואי Related Articles
אם נדמה לכם שכולם סביבכם מטופלים בקנביס רפואי, אתם כנראה לא מדמיינים. לפי הנתונים העדכניים של משרד הבריאות שפורסמו בדצמבר 2020 על ידי היחידה לקנביס רפואי (היק"ר), בדצמבר 2020 נרשמו 80,316 רישיונות קנביס רפואי פעילים, עלייה של יותר מ-200% מאפריל 2019, המועד שבו יושמה במלואה רפורמת הקנביס הרפואי, שבו היו רק כ-35,000 רישיונות פעילים. בשורה התחתונה, יותר מאחד מכל מאה אזרחים בגירים בישראל מחזיק ברישיון לקנביס רפואי.
נתונים נוספים:
- בערך 50% מהרישיונות (42,723) ניתנו על תסמונות של כאב כרוני נוירופתי (שלא על רקע סרטן).
- קרוב ל-11,000 רישיונות ניתנו למחלות שאינן ברשימת ההתוויות.
- קבוצת הגיל הגדולה ביותר מבין מקבלי הרישיונות היא של בני 46–65.
- 27.9% מכלל המטופלים מקבלים מינון של עד 20 גרם בחודש, בקצוות נמצאים 372 מטופלים עם מינון של 100–110 גרם בחודש ו-1,865 עם 110 גרם ומעלה.
עם המרוויחים מהמצב הזה אפשר למנות את היצרנים, היבואנים והמשווקים, הנהנים מגידול טבעי בביקוש; את בתי המרקחת ורשתות הפארם, הגוזרים קופון שמנמן מכל 10 גרם של קנביס רפואי; ואת היועצים למיניהם, המסייעים, תמורת תשלום, בהשגת רישיונות ובחידושם, בייעוץ, הכוונה והדרכה. אל הרשימה הזאת אפשר להוסיף גם את המוסדות ללימודי ייעוץ קנביס רפואי, את העמותות, ארגוני המטופלים וגם את המטפלים בגמילה מקנביס רפואי.
כל אלו, למרבה הצער, באים על חשבונם של מטופלי הקנביס הרפואי, הלקוחות הלגיטימיים והחוקיים היחידים של תעשיית הקנביס בישראל. העוול הגדול ביותר נגרם למטופלים ותיקים במינונים גבוהים שנאלצים לשלם לעיתים 5,000, 6,000, 7,000 ₪ ויותר בכל חודש עבור טיפול תרופתי שעלה להם 370 ש"ח לפני רפורמת הקנביס.
אומנם גם המטופלים מרוויחים במובן מסוים: כיום יש יותר רופאים המוסמכים לתת רישיונות קנביס רפואי, נקבע מחיר מקסימלי על ביקור רופא לצורך קבלת רישיון, יש מבחר רחב יותר של זנים ובזמינות גדולה יותר. כך שבפועל קל יותר להשיג רישיון לקנביס רפואי מבעבר, ומטופלים שנדחתה בקשתם לקבלת רישיון לפני מספר שנים מקבלים היום רישיון על אותן ההתוויות.
אבל האם אלה בהכרח בשורות טובות לכלל המטופלים?
התשובה היא – העניין מורכב, ויש לכך כמה סיבות:
עליית מחירים – אז אומנם יש תקרת מחיר לביקור רופא אבל לא למחירי המוצרים, התרופות אם תרצו. חישוב זריז מראה שבערך שני שליש מהמטופלים משלמים סכום הנע בן 500 שקלים ל-1,500 שקלים בחודש (לעומת מחיר קבוע של 370 שקלים טרום רפורמה).
ירידה באיכות – הרפורמה אומנם חייבה את המגדלים והמשווקים לעמוד בתקנות איכות מחמירות, למרות זאת מאז הרפורמה התרבו תלונות של מטופלים על הקרנות, חומרי הדברה, פטריות, עובש ועוד דברים שלא הייתם מוכנים למצוא בצרור פטרוזיליה. הירידה באיכות תורמת למשווקי הקנביס ומזיקה לצרכניו – מטופלים מדווחים על קצב צריכה גבוה פי 2 ו-3 מבעבר בשל הירידה באיכות והעלייה הנדרשת בצריכה כדי להשיג השפעה מרפאת.
פגיעה ברצף הטיפולי – זנים חדשים נוספו למדפים ונעלמו מהם באותה מהירות, והמטופלים, שלעיתים עברו פרק זמן של ניסוי וטעייה עד שמצאו את הזן האופטימלי לטיפול בבעיות שמהן הם סובלים, נאלצו להתחיל את התהליך מהתחלה. זני בוטיק אופנתיים מבליחים לבתי המרקחת באצוות קטנות שאוזלות תוך שעות בודדות עד יממה; זני אווירה חזקים מתאימים אולי לקהל אחר, מטופלי הקנביס הרפואי רוצים לדעת שאם לקחו זן טוב בבתי המרקחת והוא מתאים לטיפול בהם, יוכלו למצוא אותו גם בחודשים הבאים ולא להסתכן בניסוי וטעייה עם זנים שעלולים לא לסייע להם.
היעדר הדרכה – באסדרה הישנה ספקי הקנביס העסיקו מדריכים מקצועיים (במידה כזו או אחרת של מקצועיות) שהדריכו את המטופלים החדשים לגבי אופני השימוש בקנביס, מינונים, התאמה אישית של זנים וכדומה. מקבלי רישיונות עוד ותיקים זוכרים שלא יכלו לקבל את הרישיון מבלי לצלוח את ההדרכה. כיום, יש רק מיעוט זעום של רוקחים בעלי ידע מספק בקנביס רפואי, והמטופלים משלמים את המחיר הכספי והבריאותי של היעדר הדרכה מסודרת, לעיתים בצריכה לא נכונה או מוגזמת, ולעיתים בשימוש שאינו מתאים למצבם ולהיסטוריה הרפואית שלהם.
היעדר בסיס מדעי – מסיבות היסטוריות, חברתיות ופוליטיות, המחקר על קנביס רפואי נמצא עדיין בחיתוליו, ואין בסיס מדעי מספק על התועלת הבריאותית, הנזקים וההשלכות לטווח הארוך. כל זה לא מונע מרופאים לספק מרשמים לקנביס רפואי למגוון מצבים מבריאות הגוף והנפש, לעיתים תוך גילוי רמה מביכה של הבנה במינונים, בהשפעות וביכולת לסייע לחולה. לא כל הרופאים שלמים עם המגמה הזאת, ויש שמדברים על משבר קנביס רפואי עתידי בדומה למגפת האופיואטיים, שגם היא התחילה ממתן מרשמים (לרוב להקלה על כאב) בחסות החוק.
עידוד התמכרות – יש סיבה לכך שקטגוריית המוצרים הנצרכת ביותר היא של תפרחות במינון T20/C4; מטופלים רבים מפתחים סבילות לקנביס, ועם הזמן נאלצים להגדיל הן את מינון החומרים הפעילים והן את הכמות החודשית כדי להשיג את האפקט הרצוי. בנוסף, מטופלים חדשים רבים מקבלים את המינון המקסימלי כברירת מחדל, ובפועל, קנביס שהיה עשוי להתאים להם יותר, מושמד בשל ביקושים נמוכים למינונים שמתחת ל-T20C4, המינון שמנופק בכ-70% מהמרשמים, נכון למועד כתיבת מילים אלו. מטופלים אחרים, בשל היעדר הכוונה או שימוש לקוי זונחים את הקנביס וחוזרים למשככי כאבים ותרופות ממכרות אחרות.
חברות הקנביס בישראל רוצות לגליזציה, מקדמות אותה ותורמות לה. הן זקוקות לה כאוויר לנשימה, כדי לנפח ולהגדיל עוד את השווי שלהן, כדי לפנות לקהל של מיליון וחצי משתמשים בישראל ועוד מיליונים רבים מחוצה לה ולא להסתפק ב-80,000 צרכנים. הטרגדיה היא שכדי להגיע לשם וכדי למתוח את השמיכה עד שזה יקרה, מי שמשלם את המחיר הכבד והבלתי הגיוני ביותר הם עניי העיר, אותם מטופלים שבזכות המחקר על בריאותם וגופם חברות הקנביס הוותיקות קיימות. הם המטופלים שנתנו את האות להזנקתן ומימנו את הפעלתן במלואה, בעלות הוגנת, עד לפרוץ הרפורמה. היום, כשהחברות רודפות אחרי שווי של מאות מיליונים, ייבוא, מיתוג, הכנסות…. המטופלים נזנחו, סובלים ונתקלים בצקצוקים ובגלגולי עיניים.
איך תתייחסנה אותן חברות אל המטופלים כשאלו יהיו רק 5–10% מהצרכנים שלה?
למי יעדיפו למכור את הסחורה האיכותית שלהן?
התשובות מפחידות ומטרידות.
