קנביס רפואי האתר לבעלי רישיון קנביס רפואי מאמרים קשורים
קנביס מוגדר בישראל סם מסוכן, ואסור לצרוך או לגדל אותו בלי רישיון. בשל כך, מושקעים משאבים ומאמצים בענישה של משתמשים ומגדלים לשימוש פרטי, וכן בתעמולה שמטרתה להפחיד מפני הסכנות הצפויות למי שייקח שאכטה אחת לריאות.
בשנים האחרונות התרבו המחקרים המצביעים על הסגולות הרפואיות של הקנביס ועל הפוטנציאל שלו בטיפול במגוון מחלות ותסמונות, בהן אפילפסיה, אלצהיימר, מחלות מעי דלקתיות, גלאוקומה, מיגרנה, טרשת נפוצה, פרקינסון, כאב כרוני, פיברומיאלגיה, מצבים נפשיים כגון דיכאון, פוסט טראומה וחרדה וסוגים שונים של סרטן. כמו כן הופרכו כמה מהמיתוסים הנוגעים לעישון קנביס, כמו למשל הטענה שקנביס משמש סם מעבר לסמים קשים.
אנחנו לא באים לטעון שקנביס היא תרופת פלא מושלמת (לאיזו תרופה אין תופעות לוואי?) ושביכולתה לפתור את כל תחלואות העולם; אבל קנביס כנראה הרבה פחות מסוכן ממה שסיפרו לנו ואפשר למצוא "סמים" מסוכנים יותר בארון התרופות ובמטבח הביתי.
קנביס לעומת אלכוהול: מה יותר מסוכן?
ההשוואה המתבקשת הראשונה היא בין קנביס ואלכוהול. שניהם חומרים משני תודעה נפוצים למדי הנצרכים בעיקר בנסיבות חברתיות, אבל בעוד אלכוהול חוקי ונגיש (מגיל 18 ומעלה), צריכת קנביס למטרות פנאי אינה חוקית.
בהשוואה להיקף המחקרים על הנזק שגורם אלכוהול לגוף, המחקר על השפעת הקנביס עוד בחיתוליו, אבל על נתון אחד אין ויכוח: הרבה אנשים מתים בגלל אלכוהול, אבל עוד לא תועד אף מקרה מוות שנקשר לקנביס. לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) אלכוהול קשור ל-88,000 מקרי מוות בשנה, כולל מוות ממחלות, תאונות, מעשי רצח שנעשו בהשפעת אלכוהול ועוד. (מקור: https://www.cdc.gov/alcohol/fact-sheets/alcohol-use.htm) לעומת זאת, המרכז לא דיווח על מיתות הקשורות לקנביס באיזושהי דרך.
שתייה מופרזת של משקאות אלכוהוליים יכולה להרוג אדם במהירות מכיוון שקצב הצריכה של אלכוהול גבוה מקצב חילוף החומרים שלו, הוא יכול להצטבר במוח ולחסום אזורים החיוניים להישרדות כמו אלו הקשורים בתפקוד הלב והנשימה. אמנם גם קנביס משפיע על מערכת הלב וכלי הדם, מאיץ את קצב דפיקות הלב ומעלה את לחץ הדם, אבל צריכת יתר של קנביס אינה מסוכנת באותה דרך כמו צריכת יתר של אלכוהול.
בנוסף לנזק לבריאות, אלכוהול מסכן את חיי המשתמשים בו בכך שהוא מגביר את הסיכוי להיפגע מתאונות דרכים, נפילות, טביעות, כוויות ומריבות אלימות. אחד ההבדלים העיקריים בין קנביס ואלכוהול הוא שקנביס אינו מעודד התנהגות מסוכנת, ולכן נדיר לשמוע על אירועי אלימות, תאונות או פגיעה עצמית שנעשו בהשפעת קנביס. לעומת זאת, אלכוהול נחשב לזרז עיקרי באירועי רצח, התאבדות, תקיפה מינית, אלימות בתוך המשפחה ותאונות ביתיות. כמו כן, נהיגה תחת השפעת גראס נחשבת למסוכנת פחות מאשר נהיגה בשכרות.
בטווח הארוך שתיית אלכוהול יכולה לגרום להתפתחות מחלת כבד אלכוהולית, והיא יכולה לגרום להפטיטיס אלכוהולי, שחמת הכבד ולהגדיל את הסיכוי לחלות בסרטן הכבד. בנוסף, אלכוהול נקשר לכמה סוגים של סרטן בהם סרטן הוושט, הבטן, המעי הגס, הריאות, הלבלב והערמונית. עד כה לא הוכח קשר בין עישון קנביס לבין התפתחות סרטן, ואף להפך: מחקרים אף מצאו שצריכת מריחואנה מקטינה את הסיכון לפתח סרטן. (מקור: http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2006/05/25/AR2006052501729.html)
צריכה ממושכת של אלכוהול גם עלולה לגרום לפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי ואף לדמנציה. אמנם שמענו לא מעט על הנזק שגורם הקנביס למוח, אבל מחקרים מראים שלצמח דווקא יש השפעה חיובית על תפקודי המוח ועל יכולות הריכוז והלמידה.
עישון סיגריות לעומת עישון קנביס: מה מסרטן יותר?
אין מחלוקת לגבי הנזק שנגרם לבריאות מעישון סיגריות. לפי ה-CDC, עישון סיגריות גורם להתפרצות סרטן הריאות אצל בין 80% ל-90% מהחולים בארצות הברית. מדי שנה מתים מהמחלה יותר מ-7,000 לא מעשנים בגלל שאיפה פסיבית של עשן סיגריות. עישון ממושך גם מגביר את הסיכון לחלות במחלות כלי דם וריאות בהן מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD). בנוסף, הניקוטין הנמצא בסיגריות נקשר לסיכון מוגבר לתנגודת לאינסולין, סוכרת סוג 2 ובעיות בבלוטת התריס. רכיבי הקנביס, לעומת זאת, נחקרים כטיפול פוטנציאלי בסוכרת סוג 2 ותנגודת אינסולין.
במאמר שפורסם ב-2005 כתב חוקר הקנביס רוברט מלמד שלמרות המאפיינים הכימיים המשותפים לעשן קנביס ולעשן סיגריות, ישנו הבדל גדול בפעילות הפרמקולוגית של שני החומרים. שני סוגי העשן מכילים קרצינוגנים וחלקיקי חומר שמזרזים תגובה דלקתית ועלולים להגביר את ההשפעה המסרטנת של העשן. אבל, הרכיבים בקנביס מפחיתים את ההשפעה המסרטנת ואלו שבסיגריות מגבירים אותה. (מקור: https://harmreductionjournal.biomedcentral.com/articles/10.1186/1477-7517-2-21)
סמים מסוכנים (יותר מקנביס) בארון התרופות
משככי כאבים
קבוצת משככי הכאבים מורכבת מתרופות ללא מרשם כמו אקמול, אספירין ודומיהן ומתרופות מרשם נרקוטיות (אופיאודים) כמו קודאין, מורפין, טרמדול ואחרות. התרופות מהקבוצה השנייה נרשמות לעתים קרובות לשיכוך בכאבים בעקבות ניתוח או תאונה, לטיפול בכאב כרוני עבור חולי סרטן, בעקבות פריצת דיסק ובמצבים נוספים.
בארצות הברית ההתמכרות למשככי כאבים אופיאודים, קבוצה המורכבת מתרופות מרשם חוקיות ומסמים קשים כמו הרואין, נהפכה למגיפה קטלנית חוצה מגזרים ומדינות. ב-2015 מתו יותר מ-50,000 אנשים ממנת יתר של תרופות, מהם כ-20,000 ממנת יתר של משככי כאבים, ומספרם עבר את מספר ההרוגים בתאונות דרכים. אף על פי כן, שלא כמו קנביס, תרופות אלו אושרו לשימוש על ידי מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA).
צריכת משככי כאבים אופיאודים אינה רק ממכרת והשימוש לרעה בהן עלול להוביל למנת יתר ולמוות, והיא כוללת גם רשימה ארוכה של תופעות לוואי שליליות. כשמשכך הכאבים נקשר לקולטני האופיואיד הוא חוסם את המוליך העצבי GABA, שתפקידו הוא לווסת את שחרור הדופמין, והתוצאה היא הצפת דופמין הגורמת לתחושת היי, לעוויתות בגוף ולתגובה איטית. לכן, נהיגה בהשפעת משככי כאבים היא מסוכנת מאוד. בנוסף, התרופות משפיעות על מערכת העיכול ויכולות לגרום לבחילות, הקאות ועצירות. הזרקת אופיאודים לוורידים עלולה לגרום לבעיות בכלי הדם והלב ולהגדיל את הסיכון לקבל התקף לב.
ריטלין ותרופות מרשם ממריצות
ריטלין הוא השם המסחרי של מתילפנידאט, תרופה ממריצה של מערכת העצבים המרכזית, הניתנת לילדים ומבוגרים המאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז. ריטלין מעלה את רמות הדופמין והנוראדרנלין במוח, מוליכים עצביים הקשורים במצב רוח, רוגע, קשב ולמידה. לריטלין יש דמיון מסוים לאמפטמינים, והשפעתו על המוח קרובה לזו של קוקאין, ובשל כך הוא נפוץ גם כסם פנאי.
רשימת תופעות הלוואי של ריטלין היא ארוכה והיא כוללת עצבנות, חרדה, הפרעות שינה, כאבי בטן, איבוד תיאבון, ירידה במשקל, בחילה, הקאות, סחרחורות, כאבי ראש, ראייה מטושטשת, עלייה בלחץ הדם ובקצב דפיקות הלב, הזעה, פריחות בעור ועוד. צריכת יתר של ריטלין יכולה להוביל לגירוי יתר של מערכת העצבים המרכזית, להחמרת הסימפטומים של הפרעת הקשב, ואף להזיות, עוויתות והתנהגות אגרסיבית.
האם קפאין מסוכן יותר מקנביס?
קפאין הוא החומר הממריץ הפסיכואקטיבי הנפוץ בעולם. הצריכה העולמית של קפאין – דרך משקאות קפה, תה, שוקולד, משקאות אנרגיה ואף תרופות מסוימות – מוערכת בכ-120 אלף טונות בשנה, שווה ערך למשקה עתיר קפאין ביום לכל אדם בכדור הארץ. לצריכה מדודה של קפאין יש לא מעט סגולות בריאותיות, כמו הקטנת הסיכוי לחלות בסרטן הכבד, הפה והגרון, הגנה מפני סוכרת סוג 2, פרקינסון, אלצהיימר, מחלות לב וכלי דם ושבץ ואף שיפור היכולות הקוגניטיביות. עם זאת, צריכה מופרזת של קפאין מלווה בלא מעט תופעות לוואי שליליות בהן הפרעות שינה, עצבנות, חוסר שקט, מעי רגיז, קצב לב מואץ ואף רעידות בשרירים.
מוות ממנת יתר של קפאין הוא נדיר מאוד, אבל נעשה נדיר פחות בשנים האחרונות בשל העלייה בפופולריות של משקאות אנרגיה. יש חוקרים הטוענים שהתקפי לב רבים הם בעצם מנת יתר של קפאין, והשערה זו מגדילה משמעותית את מניין המתים מקפאין.
פעולת הקפאין במוח אינה שונה מזו של סמים אחרים: הקפאין נקשר לקולטני אנדוזין ודופמין במוח ומונעים מהם להשתחרר ולגרום לעייפות. בשל כך, ככל שצורכים יותר קפאין, המוח מייצר עוד קולטנים ונוצר צורך להגדיל את כמות הקפאין כדי להרגיש את השפעתו. להתמכרות לקפאין אין אותה השפעה גופנית, חברתית וכלכלית שיש להתמכרות לסמים אחרים (אלא אם כן הביקורים התכופים בבתי קפה הופכים למעמסה כלכלית בלתי נסבלת), אבל הגמילה מקפאין מלווה בתופעות לוואי לא נעימות בהן כאבי ראש, סחרחורות, עצבנות, מצב רוח ירוד וקושי להתרכז.
האם סוכר הוא סם מסוכן?
סוכר הוא אמנם מצרך חוקי, זמין בכל גיל והשימוש בו אינו נושא סטיגמות חברתיות. אף על פי כן, מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שסוכר הוא ממכר ומזיק לא פחות מסמים המוגדרים קשים. לצריכה של סוכר וסמים יש השפעה דומה על המוח: סוכר, בדומה לאלכוהול, קוקאין והרואין, גורם לשחרור אופיודים ודופמין, המוליך העצבי הממלא תפקיד מרכזי במערכת התגמול הקשורה לנטייה להתמכרות. כשפעילות מסוימת גורמת לשחרור יתר של דופמין, מתעוררת תחושת עונג, והיא מעודדת את האדם לחזור על הפעילות כדי לחוות שוב אותו עונג. ככל שחוזרים על הפעילות, המוח מסתגל ומשחרר פחות דופמין, והדרך היחידה לחוות אותו עונג היא להגדיל את הכמות ואת התדירות של אותה פעילות.
מחקר שנערך ב-2013 על עכברים מצא כי מזונות עתירי סוכר ושומן (עוגיות אוראו, בניסוי הספציפי הזו) ממכרים באותה מידה כמו קוקאין ומורפין. (מקור: http://www.healthline.com/health/food-nutrition/experts-is-sugar-addictive-drug) מחקר אחר מ-2008 מצא שהעכברים לא רק נעשו תלויים בסוכר, אלא גם חוו היבטים נוספים המאפיינים התמכרות בהם השתוקקות, זלילה ברצף וניסיונות גמילה. (מקור: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17617461)
סוכר אינו רק ממכר; צריכה מופרזת של סוכר מזיקה לבריאות בכל מיני דרכים:
מצב הרוח: אכילה אקראית של דברי מתיקה יכולה לשפר את מצב הרוח ולהקפיץ את רמת האנרגיה, אבל צריכה מוגזמת של סוכר מגדילה את הסיכון לסבול מדיכאון והפרעות מצב רוח.
שיניים: סוכר יכול לגרום לשיניים להירקב מכיוון שחיידקים שגורמים לעששת נמשכים אל הסוכר שנשאר בפה אחרי אכילת ממתקים.
עור: צריכת סוכר מזרזת את הזדקנות העור; הסוכר נקשר לחלבונים בדם ויוצר מולקולות מזיקות הפוגעות בקולגן ובאלסטין, סיבי חלבון השומרים על העור מוצק וגמיש. התוצאה הצפויה היא קמטים ועור נפול.
כבד: עודף סוכר עלול לגרום לכבד להיות עמיד לאינסולין, ובשל כך לפגוע ביכולת של הגוף לווסת את רמת הסוכר בדם, מצב שעלול להוביל לסוכרת סוג 2.
לב: עודף האינסולין שמופק מאכילה מוגזמת של סוכר יכול להשפיע על העורקים, להגביר את קצב הצמיחה ואת העובי של קירות העורקים, ועם הזמן לפגוע בתפקוד הלב, לגרום למחלות לב, התקפי לב ושבץ.
לבלב: כאמור, צריכת יתר של סוכר משפיעה על הדרך שהגוף מגיב לאינסולין, ולכן הלבלב מתחיל לשאוב יותר אינסולין ובסופו של דבר אף לקרוס. התוצאה עלולה להיות עלייה ברמת הסוכר בדם ובעקבותיה סוכרת סוג 2 ומחלות לב.
כליות: עודף סוכר עלול לגרום לסוכרת, והיא בתורה עלולה לפגוע בכליות הממלאות תפקיד חשוב בסינון רמות הסוכר בדם. אם הסוכרת אינה מטופלת ורמות הסוכר בדם אינן נשלטות, התוצאה עלולה להיות אי ספיקת כליות.
כידוע, צריכת סוכר משפיעה גם על משקל הגוף וגורמת להשמנת יתר. ומכיוון שסוכר נמצא כמעט בכל פריטי המזון – החל במשקאות קלים, ממתקים, מאפים, מעדני חלב ועד לחם, רטבים וחטיפי בריאות למיניהם, קשה להימנע מסוכר ולשלוט במינונים שלו.
ולא שתחליפי סוכר הם בריאים יותר או מזיקים פחות; כמה מחקרים מצאו קשר בין צריכה של משקאות דיאטטיים לבין עלייה במשקל, מדד מסת גוף (BMI) גבוה ואף השמנת יתר חולנית. עוד נמצא שצריכת משקאות דיאטטיים מגדילה את הסיכון לחלות בתסמונת מטבולית, אוסף תסמינים הכולל לחץ דם גבוה, רמות סוכר גבוהות בדם, הצטברות שומן באזור המותניים ורמות כולסטרול חריגות ועלול לגרום לשבץ, מחלות לב ואחרות. צריכת קנביס, לעומת זאת, מפחיתה את הסיכוי לחלות בתסמונת מטבולית, ולמרות הדימוי המקובל של סטלנים עצלנים המרוחים על הספה בהתקף מאנצ'יז –צרכני הקנביס הקבועים מתאפיינים באינדקס מסת גוף נמוך, היקף מותניים צר, רמת כולסטרול נמוכה וסיכוי מופחת לסבול מהשמנת יתר חולנית.
לסיכום:
